<h1>אור זרוע</h1>
<h2>דף ב:</h2>
פ"ק דמכות [ב' ע"ב] ת"ר ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממים. אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה. ואין גולין לערי מקלט. ואין משלמין את הכופר. ואין נמכרין בעבד עברי. משום רבי עקיבה אמרו אף אין משלמין על פי עצמם. מאי טעמא דר' עקיבה קסבר קנסא הוא וקנסא אינו משלם על פי עצמו. אמר רבא תדע שהרי לא עשו מעשה ומשלמין פי' שעדיין לא שילם על ידו אלא שנגמר דינו לשלם. ר"נ אמר תדע שהרי ממון ביד בעלים ומשלמין. ומאי ניהו דלא עשה מעשה היינו דרבא. אימא וכן אמר ר"נ. ופי' רבי' שמואל זצ"ל דגבי ממון נמי דוקא כשנגמר דינו לשלם. ועד שלא שילם הוזמו אז חייב עד זומם לשלם. אבל אם כבר שילם ואחר כך הוזם אינו חייב לשלם דדרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה. ורבי' יב"א פי' דגבי ממון אע"פ שכבר שילם ואחר כך הוזם אפילו הכי חייב לשלם. דדוקא לגבי דיני נפשות שייך לומר ולא כאשר עשה שהרי כשנהרג על פיו זו היא עשייה שאי אפשר להחזירה ושייך לומ' בו כאשר זמם ולא כאשר עשה. אבל גבי ממון אם חייבו את ראובן על פיו לשלם לשמעון ושילם ואחר כך הוזם. הא עשייה זו אפשר להחזירה שהשמעון יחזיר לראובן מנה שלו ונמצא שלא עשה כלום. וכן אם פטרו את ראובן שלא לפרוע לשמעון והוזם עדיין יפרע לו. הילכך לא קרינן ביה ולא כאשר עשה. הילכך אפי' הוזם לאחר הפרעון חייב לשלם. וכדבריו כן נראה בעיני דתניא פ"ק דמכות [ה' ע"ב] (בדידי) [בריבי] אומר לא הרגו נהרגין. הרגו אין נהרגין. א"ל אביו בני ק"ו הוא א"ל לימדתני רבי' שאין עונשין מן הדין. משמע הא אי עונשין מן הדין. אמרי' כ"ש אם הרגו דנהרגין. מעתה גבי ממון דעונשין מן הדין כדאמרי' פ"ב דב"ק [כ"ה ע"ב] ותהא שן ורגל חייב' ברשות הרבים מק"ו וכו' כ"ש שאם הוזם אחר ששילם שחייב לשלם. אע"פ שיש לי לומר דעיקר דרשה סמיך אל אחיו כדתנן [מכות שם] אמרו להם והלא כבר נא' [דברים י"ט] ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואפי' עונשין מן הדין ממעטי' הרגו מלאחיו. אין נראה בעיני. דאי לאו אין עונשין מן הדין. הא איכא למימר כאשר זמם לעשות לאחיו שהיה כבר. ותו דאפילו את"ל דעיקר דרשה אלאחיו סמכינן למעוטי הרגו אכתי גבי ממון נחייב אפי' הוזמו לאחר ששילם דממונ' מקטלא לא ילפינן. והרב ר' משה בר יואל זצ"ל הכריע כדברי ריב"א זצ"ל דאמר לקמן בההיא שמעתא [מכות שם] חייבי מלקיות מנין ת"ל רשע רשע. חייבי גלות מנין ת"ל רוצח רוצח. ופרש"י זצ"ל דאמתני' קאי דאמ' אין עושין דין הזמה עד שיגמר הדין ויליף לה מנפש דמשתעי בחייבי מיתות. חייבי מלקות מנין. העידו שחייב מלקות והוזמו מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחילה על פיהם. והשתא אמאי לא בעי חייבי ממון מנין אלא משום דגבי ממון אפילו הוזמו לאחר ששילם חייב. להכי לא בעי לה דגבי חייבי מיתות הוזמו אחר שהרגו פטורין. אע"פ שיש לפרש דאאין עונשין מן הדין קא בעי ולא אמתני'. ולהכי לא קאמר חייבי ממון מנין משום דגבי ממון קיי"ל דעונשין מן הדין. מ"מ ראיה גדולה מפי' רש"י זצ"ל. ונראה בעיני דהלכה כר' עקיבה דעדים זוממים אין משלמין על פי עצמן מדפרשי טעמא רבא ורב נחמן. והא נמי [שם ג' ע"א] דאמר רב יהודה [אמר רב] עד זומם משלם לפי חלקו דחקיה לאוקמי אליבא דר' עקיבה ובאומר העדנו והוזמנו בב"ד של פלוני וחוייבנו ממון ש"מ דהלכה כר' עקיבה דעד זומם קנסא הוא ואינו משלם על פי עצמו. ולא מגבינן ליה בבבל ושליחותייהו נמי לא עבדינן דהא לא שכיח.
<h2>דף ג:</h2>
בפ"ק דמכות [ג' ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו. ואע"ג דהשתא לא קרינ' ביה לא יגוש לסוף אתי לידי יגוש מתיב רב כהנא כו' איכא דאמרי א"ר יהוד' א"ש המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו. ואע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן ביה. אמר רב כהנא אף (ענן) [אנן] נמי תנינא (אומרי') [אומדין] כמה אדם רוצה כו'. נראה דהלכה כאיכא דאמרי דהא מסייע' ליה מתני'. ורבא דשני אשינוי' לא סמכי' ומסתייעא מילתא הא דכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם פר"ח זצ"ל דפסיק בכל דוכתא הילכתא כאיכא דאמרי כדפרי' לעיל. אך רבינו אליהו הזקן זצ"ל פסיק כלישנא קמא. וכן יסד באמת יהגה חכו. ומן עשר כסף כי ילויני בחצי ימיו יעזבנו. ור"ת זצ"ל הגיה ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כלומר דאינו משמט. ופסיק כאיכא דאמרי מההיא דפ' מי שמת [קמ"ה ע"א] דת"ר חמשה דברים נאמר בשושבינין נגבות בב"ד וחוזרת בעונתה כשישא זו אשה. ואין בה משום ריבית ואין שביעית משמטתה. ומפ' התם דלא קרינן ביה לא יגוש דאם עברה שביעית בנתיים קודם שחזר זה ונשא גם הוא אשה דלא קרינן ביה לא יגוש הרי התם אע"ג דלאחר כך כשישא איכא לא יגוש הואיל והשתא בשביעית ליכא לא יגוש אינו משמט ה"נ לא שנא. ורבינו יצחק בר שמואל [כתב] דאין משם ראיה. ואומר דלא שייכא (שביעית) [שושבינית] למלוה שהרי בכמה דברים חלוקים זה מזה כדמשמע התם. והתם ה"פ אין שביעית משמטת דלא קרינן ביה לא יגוש. כי שמא לא יבא לעולם לידי לא יגוש דשמא לעולם לא ישא אשה או ישא אלמנה שיכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדמפרש התם בברייתא. מיהו רבינו שמואל זצ"ל פי' התם כדברי ר"ת זצ"ל והביא האי לישנא דאיכא דאמרי לסיוע דברייתא דהתם. הילכך על דא אנא סמיך וכן הלכה למעשה דהמלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו. ואמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו ואוקימנא כדרב ענן על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו. על מנת שלא תשמטנו בשביעית אין שביעית משמטתו. ירוש' שילהי שביעית [ה"ב] ר' יוסי בר בון בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שמיטה אין השביעית משמטתו. ונראה בעיני דהלכה כשמואל הואיל ולא הוזכרה דרב בגמ' דידן אצל מילתיה דשמואל לפלוני עליה. [מכות שם] תניא המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום סבר רבה בר בר חנה [קמיה דרב] למימר ה"מ מלוה בשטר דלא עביד אינש דטרח ועביד שטרא בציר מתלתין יום אבל מלוה על פה לא. א"ל רב הכי אמר הביבי אחר המלוה בשטר ואחד המלוה על פה. לפום מאי דפרישית דהילכתא דהמלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו דאע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגוש. ולפי מה דפרישי' לעיל דיום אחרון של שביעית משמט. יש לי ללמוד דהמלוה את חבירו בחצי חדש האחרון של שביעית דאין נשלמין לו ל' יום עד שמינית דאינו משמט. דאע"ג דאתי לידי לא יגוש בשמינית. השתא מיהא ביום אחרון של שביעית ליכא לא יגוש ואינו משמט. והכי משמע בירושלמי שילהי שביעית [שם] (הני) [תני] ל' יום לאתויי מאי שמואל אמ' ל' יום לאתויי מלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו עד ל' יום. על רב יהודה ואמר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה. לא היא שנת השבע לא היא שנת השמיטה. ומת"ל קרבה שנת (שנת) [השבע] שלא נאמר כל ל' יום אינו רשאי לתובעו לאחר ל' יום בהשמט כספים הוא לא יגבנו. לפום כך צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיט'. פי' ולכך נאמר קרא יתירה להודיעך אע"ג דאתי לידי לא יגוש לאחר ל' יום. השתא מיהא ליכא לא יגוש ואינו משמט. לא כן אמר ר' אבא בר ממל רב עמרם בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטת.
